<h1>בה"ג הלכ' חלב</h1>
<h2>דף ח:</h2>
אמר אמימר משמיה דרב פפא לא לסחיף איניש כפלי אבישרא, דדאיב תרבא ובלע בישרא, אי הכי כי תריץ להו נמי בלעי כפלי גופיהו מתרבא, קרמא איכא בין תרבא לכפלי, אי הכי תרבא גופיה נמי, קוביא אית ליה רכיך ומימרטט.
<h2>דף לז.</h2>
ומן כדאכיל בר ישראל כזית חלב דאיחייב ליה כרת. והיכא דאכל כזית חלב דנבילה או דטריפה מיחייב תרין איסורי חד משום חלב וחד משום נבילה דכתיב (ויקרא ז', כ"ד) חלב נבילה וחלב טריפה ואמרינן למאי איצטריך ליה קרא למיכתב ואכל לא תאכלהו, השתא בהמה טהורה דשרי בשרה אסיר תרבא טריפה דאסיר בשרה לא כל שכן, אלא אמרה תורה יבא איסור נבילה יחול על איסור חלב, יבוא איסור טריפה יחול על איסור חלב. ולא מיבעיא היכא דאכליה בעיניה דמיחייב אלא אפילו פרתיה פרותי פחות מכשעורא אי אכל כזית שיעור למיכל פלגא דריפתא דמצטרף ומיחייב עליה כרת, דאמר רב אבהו א"ר יוחנן (ע"ז ס"ז.) כל שטעמו וממשו אסור ולוקין עליו, וזה הוא כזית בכדי אכילת פרס, טעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו, ונותן טעם לפגם מותר. ולא מיבעיא היכא דאכליה מיכל דמיחייב אלא אפילו ארתחיה ארתוחי ושתייה מיחייב, דתנו רבנן (ק"כ.) הקופה את הדם ואכלו או שהמחה את החלב וגמעו חייב, ואמרינן בשלמא דם כיון דאמסייה אחשביה אלא חלב עניש כרת אמאי אכילה אמר רחמנא והאי לאו אכילה היא, אמר רבי שמעון בן לקיש אמר קרא (ויקרא ז', כ"ה) ונכרתה הנפש האוכלת לרבות את השותה.
<h2>דף מב.</h2>
תנו רבנן (תו"כ קדושים פ"ט כ', כ"ה) והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה הוצרך הכתוב לומר בין פרה לחמור והלא כבר מפורשין, (דברים י"ד, ד') זאת הבהמה אשר תאכלו כל בהמה מפרסת פרסה ואך את זה לא תאכלו, אלא מה ת"ל והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה, בין טהורה לך לבין טמאה לך בין שנשחט רובו של קנה לשנשחט חציו, וכמה בין רובו לחציו, כחוט השערה. בין העוף הטמא לטהור בין טרפה כשרה לטריפה פסולה. ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא, לאיסור. ואסר להו קב"ה לישראל למיכל בשר בהמה טמאה ובשר חיה טמאה לבר מהני עשר דבהמות דמננהו קרא, דכתיב זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר. והי נינהו בהמה טמאה, דכתיב (שם ז') אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה את הגמל ואת הארנבת ואת השפן וכתיב (שם ח') ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא וגו', ומאי שנא הני דפרט בהו קרא משום דאית בהו סימני טהרה. ותנא דבי רבי ישמעאל (ויקרא י"א, ב') זאת החיה אשר תאכלו מלמד שהביא הקב"ה מכל מין ומין והראה לו למשה בסיני ואמר לו זאת תאכל וזאת לא תאכל מדכתיב זאת.
<h2>דף מט:</h2>
איזהו שומן טהור כל שאינו יכול לינטל ביד, שומן טמא דבר שנתלש ביד. שומן טהור ושל צבי בין שומן טהור ובין שומן טמא סותם בדקין שלהן.
<h2>דף נט.</h2>
והיכא דקמסגי במדברא ומשכח בהמה שפרסותיה חתוכות למטה מצומת הגידים ומאי ניהו מן הארכובה ולמטה דלא ידע למיקם עלה אי טהורה היא, בדיק בפומה, דאמר רב חסדא היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפרסותיה חתוכות בודק בפיה, אם אין לו שינים למעלה בידוע שהיא טהורה ושריא, ואם לאו בידוע שהיא טמאה ואסירא, ובלבד שיכיר גמל, והא אמרת גמל ניבי אית לה, בבן גמל, כגון דאתו ככי עיליאתא ושיני תחתאתא וניבי עדיין לא אתו, ודילמא איכא מידי דדמי לגמל, גמירי דליכא. תנא דבי רבי ישמעאל בדבי ר' שמעון בן יוחי ואת הגמל כי מעלה גרה הוא, שליט בעולמו יודע שאין לך דבר שמעלה גרה וטמא אלא גמל לפיכך פרט לך הכתוב הוא. ואמר רב חסדא היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפיה גמום, בודק בפרסותיה, אם פרסותיה סדוקות בידוע שהיא טהורה, ואם לאו בידוע שהיא טמאה, ובלבד שיכיר חזיר, ודילמא איכא מידי דדמי לחזיר, גמירי דליכא. תנא דבי רבי ישמעאל בדבי רבי עקיבא ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא שליט בעולמו יודע שאין לך דבר שמפריס פרסה וטמא אלא חזיר לפיכך פרט לך הכתוב הוא. ואמר רב חסדא היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפרסותיה חתוכות ופיה גמום, בודק בבשרה, אם מהלך שתי וערב בידוע שהיא טהורה, ואם לאו בידוע שהיא טמאה, ובלבד שיכיר ערוד, ודילמא איכא מידי אחרינא דדמי לערוד, גמירי דליכא. היכא בדיק, אמר אביי ואיתימא רב חסדא בכנפי העוקץ. וכל היכא דבדיק בהמה ומשכח בה סימני טהרה ולא ידע לבהמה גופה מאי איהי, בודאי דמן הני עשר בהמות היא דתניא (ס"ג:) ר' אומר [גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבהמה טמאה מרובה מן הטהורה לפיכך מנה הכתוב בטהורה] גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעופות טהורין מרובין מן הטמאין לפיכך פרט הכתוב טמאין.
<h2>דף נט:</h2>
וחיה בכלל בהמה לשחיטה ולסימנין. סימני חיה. תנו רבנן אילו הן סימני חיה כל שיש לה קרנים וטלפים, ר' דוסא אומר יש לה קרנים אי אתה צריך לחזר על הטלפים יש לה טלפים אי אתה צריך לחזר על הקרנים. אילו הן סימני חיה להתיר חלבה, כל שיש לה קרנים וטלפים, רבי דוסא אומר יש לה קרנים אי אתה צריך לחזר על טלפים יש לה טלפים אי אתה צריך לחזור על קרנים. כללא הוא דכל שיש לה קרנים חלבה מותר, הרי עז ויש לה קרנים וחלבה אסור, כרוכות בענן, הרי שור דקרניו כרוכות וחלבו אסור, חדוקות בענן, הרי עז דחדוקות וחלבה אסור, מופצלות בענן, הרי צבי דאין מופצלות וחלבו מותר, הדורות בענן. הילכך כל היכא דמיפצלן לית דינא ולית דיינא, לא מיפצלן בענן כרוכות הדורות חדוקות ומיבלע חדקיהו. והני ספיקא דעיזי דכרבוז דלית בה אלא שני סימנין כרוכות והדורות ושלחו מתם הילכתא כרב שמואל בריה דרבי אבהו דאמר עיזא דכרבוז שרי תרביה. וקורש אע"פ שאין לו אלא קרן אחת חלבו מותר.
<h2>דף צב:</h2>
אמר רב ששת חוטין שבחלב אסורין ואין חייבין עליהן כרת, חוטין שבכליות אסורין ואין חייבין עליהן כרת. לובן כוליא, רבי ור' חייא חד אסר וחד שרי, רבה ממרטיט ליה, ר' יוחנן ממרטיט ליה, ר' אסי גיים ליה מיגם, אמר אביי כוותיה דר' אסי מסתברא, דא"ר אבא אמר רב יהודה אמר שמואל חלב שהבשר חופה אותו מותר, אלמא שעל הכסלים אמר רחמנא ולא שבתוך הכסלים, הכא נמי שעל הכוליא אמר רחמנא ולא שבתוך הכוליא.
<h2>דף צג.</h2>
והי נינהי תרבא דקרב, את החלב המכסה את הקרב היינו פירוסתא, אשר על הקרב היינו חלב שעל המסס ובית הכוסות, דא"ר אבא אמר רב יהודה אמר שמואל חלב שעל המסס ובית הכוסות אסור וענוש כרת וזה הוא חלב שעל הקרב, ומאי שנא מדכולה כרסא, משום דדמי לחלב המכסה את הקרב מה מכסה את הקרב תותב וקרום ונקלף אף כל תותב וקרום ונקלף זה הוא חלב. אמר רב יהודה ריש מעיא באמתא בעי גרארא, מאי טעמא, תותב וקרום ונקלף הוא וזה הוא חלב שעל הדקין. (נ') וחלב שעל הקבה, דאקשתא אסור, דאיתרא, אויא א"ר אמי מקמצין והכא נהגו בו איסור. חלב שעל הכליות היינו תרבא דצרואתא, שעל הכסלים היינו תרבא דקליבוסתא היכא דליפן אטמהתא, דא"ר אבא אמר רב יהודה תרבא דאקליבוסתא אסור ועניש כרת וזה הוא חלב שעל הכסלים. אליה, אע"ג דלעניין הקרבה חלב הוא לעניין אכילה רחמנא שרייה, מאי טעמא, דכתיב (ויקרא ז', כ"ג) כל חלב שור וכשב ועז, למאי איצטריך, אי לאפוקי חיה, (שם כ"ה) מאשר יקריבו סגיא, אלא הכי קאמר רחמנא דבר השוה בשור כשב ועז אסרתי לך לעניין אכילה, ואליה כיון דבשור ועז לא קרבא גבי מזבח שריא, דתנו רבנן (זבחים ט') כשב לרבות את הפסח שעברה שנתו ושלמים הבאין מחמת הפסח לכל מצות שלמים שיטענו סמיכה ותנופת חזה ושוק, כשהוא אומר ואם עז הפסיק העניין לימד על העז שאינה טעונה אליה ואשתריא לה באכילה, דשור נמי שריא דהא אינו שוה. אמר ליה רב מרי לרב זביד (קי"ז.) אלא מעתה אליה בזמן הזה תיתסר, אמר ליה עליך אמר קרא כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו דבר השוה בכולן.
אמר רב יהודה חוטין שבעוקץ אסורין. חמשה חוטי איכא בכפלי תלתא מימינא ותרי משמאלא, תלתא מימינא מיפצלי לתרי תרי, ותרי משמאלא מיפצלי לתלתא תלתא, למאי נפקא מיניה, אי שליף להו אדחמימי משתלפי, ואי לא בעי חטוטי בתריהו.
אמר אביי ואיתימא רב יהודה חמשה חוטי הוו תלתא משום תרבא ותרי משום דמא, דכוחלא, דכפלי ודכוליאתא משום תרבא, דידא ודלועא משום דמא. אמר רב כהנא ואיתימא רב יהודה חמשה קרמי הוו תלתא משום תרבא ותרי משום דמא, דטחלא דכפלי ודכוליאתא משום תרבא, דביעי ודמוקרי משום דמא, למאי נפקא מינה, דהנך דמשום תרבא אף על גב דחתכינהו ומלחינהו אסירי ואי טוינהי נמי אסירי, הנך דמשום דמא אי טוינהו אי נמי חתכינהו ומלחינהו דייב דמייהו ושרו. וחוטי וקרמי דחיה, הנך דמשום דמא אסירי, הנך דמשום תרבא שרו, דתרבא דחיה שרי.
רב יהודה בר הושעיא הוה קא קליף ליה טחלא ללוי בריה דרב הונא בר חייא חזייה דהוה קא גייס ליה מעילאי אמר ליה חות ביה טפי, אתא אבוה אשכחיה א"ל לא צריכת, הכי אמר אבוה דאימך משמיה דרב ומנו רב ירמיה בר אבא לא אסרה תורה אלא שעל הדד בלבד, איני והאמר רב המנונא תנא קרום שעל הטחול אסור ואין חייבין עליו, היכא, אי נימא שעל הדד אמאי אין חייבין עליו, אלא לאו אכוליה, א"ל אי תניא תניא.
<h2>דף צג:</h2>
איתמר טבח שנמצא אחריו חלב, רב יהודה אמר רב בכשעורה, רבי יוחנן אמר בכזית, אמר רב פפא ולא פליגי כאן להקותו וכאן לעברו. אמר מר זוטרא כשעורה במקום אחד, כזית אפילו בשנים ושלשה מקומות, כשעורה במקום אחד מעברינן ליה, כזית דסיפא שיעור איסורא דאוריתא אלקויי נמי מלקינן ליה, מאי טעמא, מלקות במקום מיתה עומדת. והילכתא להלקותו בכזית לעברו בכשעורה.
<h2>דף צו:</h2>
אמר רב הונא גדי שצלאו בחלבו אסור לאכל אפילו מאזניו, מאי טעמא, משום דחלב מפעפע.
<h2>דף צח.</h2>
ההוא כי זיתא דתרבא דנפל בדיקולא דבישרא סבר רב אשי לשעוריה נמי במאי דבלע דיקולא, אמרי ליה רבנן לרב אשי האי דיקולא דהיתירא בלע דאיסורא לא בלע כיון דכל יומא קא שאדו ביה כי היכי דבלע מהאי בלע נמי מהאי. ההוא כי פלגא דזיתא תרבא דנפל בדיקולא דבישרא, סבר מר בר רב אשי לשעורי בתלתין פלגי זיתי, א"ל אבוה לאו אמינא לך לא תזלזל בשיעורא דרבנן, ועוד אמר רבי יוחנן חצי שיעור אסור מן התורה מלקא לא לקי עד דאכל כזית אבל איסורא איכא.
<h2>דף קג.</h2>
ומן כדאכיל בר ישראל כזית חלב דאיחייב ליה כרת. והיכא דאכל כזית חלב דנבילה או דטריפה מיחייב תרין איסורי חד משום חלב וחד משום נבילה דכתיב (ויקרא ז', כ"ד) חלב נבילה וחלב טריפה ואמרינן למאי איצטריך ליה קרא למיכתב ואכל לא תאכלהו, השתא בהמה טהורה דשרי בשרה אסיר תרבא טריפה דאסיר בשרה לא כל שכן, אלא אמרה תורה יבא איסור נבילה יחול על איסור חלב, יבוא איסור טריפה יחול על איסור חלב. ולא מיבעיא היכא דאכליה בעיניה דמיחייב אלא אפילו פרתיה פרותי פחות מכשעורא אי אכל כזית שיעור למיכל פלגא דריפתא דמצטרף ומיחייב עליה כרת, דאמר רב אבהו א"ר יוחנן (ע"ז ס"ז.) כל שטעמו וממשו אסור ולוקין עליו, וזה הוא כזית בכדי אכילת פרס, טעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו, ונותן טעם לפגם מותר. ולא מיבעיא היכא דאכליה מיכל דמיחייב אלא אפילו ארתחיה ארתוחי ושתייה מיחייב, דתנו רבנן (ק"כ.) הקופה את הדם ואכלו או שהמחה את החלב וגמעו חייב, ואמרינן בשלמא דם כיון דאמסייה אחשביה אלא חלב עניש כרת אמאי אכילה אמר רחמנא והאי לאו אכילה היא, אמר רבי שמעון בן לקיש אמר קרא (ויקרא ז', כ"ה) ונכרתה הנפש האוכלת לרבות את השותה.
<h2>דף קח.</h2>
ולא מיבעיא היכא דשתייה בעיניה דמיחייב אלא אפילו נפל כזית תרבא בבישולא דהיתירא ויהב בה טעמא אסור למיכליה לההוא בישולא, דאשכחן דאסר רחמנא טעמא דאיסורא כודאי דאיסורא מדגלי רחמנא גבי נזיר דכתיב (במדבר ו', ג') מיין ושכר יזיר, ותנו רבנן (נזיר ל"ז.) משרת ליתן טעם כעיקר שאם שרה ענבים במים ויש בהם טעם יין אסור. ותנן (חולין ק"ח.) טיפת חלב שנפלה על חתיכה אם יש בנותן טעם באותה חתיכה אסור, ואמר אביי ש"מ טעמו ולא ממשו בעלמא דאוריתא.
<h2>דף קט:</h2>
הכחל קורעו ומוציא את חלבו, לא קרעו אינו עובר עליו. אמר רב זירא (ק"ט:) אין עובר עליו ומותר. תניא כוותיה דרב כחל שבשלו לחודיה מותר אבל בהדי בשר אסור. קבה שבשלה בחלבה אסורה. ומה הפרש בין זה לזה, זה כנוס במעיו וזה אינו כנוס במעיו. כיצד קורעו, אמר רב יהודה קורעו שתי וערב וטחו בכותל. א"ל ר' אלעזר לשמעיה קרע לי ואנא איכול, מאי קמ"ל מתניתין היא, הא קמ"ל דלא בעיאן שתי וערב, אינמי לקדירה. אמרה ליה ילתא לרב נחמן מכדי כל דאסר לן קב"ה באוריתא שרא לן באוריתא כוותיה, אסר לן דמא שרא לן כבדא, דם נדה דם טהור, חלב בבהמה חלב חיה, חזיר מוחא דשיבוטא, גוריתא לישנא דכורא, אשת איש גרושה בחיי בעלה, אשת אח יבמה, גויה יפת תואר, בעינא למיכל בשר בחלב, אמר להו רב נחמן לטבחי זויקו לה כחלי, והאנן תנן הכחל קורעו, ההוא לקדירה, והא קתני שבישלו דיעבד אין לכתחילה לא, הוא הדין דאפילו לכתחילה ואיידי דקא בעי למיתנא סיפא קבה שבישלה בחלבה אסורה ואפילו דיעבד נמי לא תנא רישא נמי שבשלו. (ק"י) רבין ורב יצחק בר יוסף איקלעו לבי רב פפי אייתו לקמייהו תבשילא דכחלי, רב יצחק בר יוסף אכל רבין לא אכל, אמר אביי רבין תיכלא אמאי לא ליכול מכדי דביתהו דרב פפי ברתיה דר' יצחק נפחא היא ור' יצחק מרי דעובדא הוה ואי לא דשמיע לה מבית נשה לא הוה עבדא.
<h2>דף קטו:</h2>
תנא דבי ר' ישמעאל נאמר לא תבשל גדי בחלב אמו שלשה פעמים אחד איסור בישול ואחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה.
<h2>דף קיז.</h2>
חומר בחלב מבדם וחומר בדם מבחלב, חומר בחלב שהחלב מועלין בו וחייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא מה שאין כן בדם, חומר בדם שהדם נוהג בבהמה בחיה ובעופות בטמאין ובטהורין והחלב אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד.
